אין טעם לדבר על כדורגל בליטא: אף אחד לא יספר לך שום דבר על ההישגים שלנו בספורט, או יתן לך שמות מפורסמים בעולם או מרשימים. אבל הכדורסל הליטאי הוא סיפור אחר לגמרי. הליטאים מוכנים לעשות הכל כדי לצפות בו ולשחק אותו, פשוטו כמשמעו.
שווה לעמוד בביציות עומדות אחרי משחק מנצח; ואנחנו לא מתביישים מדמעות כאשר הקבוצה האהובה שלנו מפסידה את המשחק. אנחנו משחקים כדורסל ברחובות, מחוץ לבתי הקיץ, ובבתי ספר, על שפת האגם ופסטיבלי מוזיקה; אנחנו משחקים שניים נגד אחד ושלושה נגד שניים. הכדורסל והרגשות שהוא יוצר נטועים כל כך עמוק בגנים שלנו, שלרוב הילדים אין מחשבות שניות על איזה ספורט הם צריכים ללכת.
מועדוני הכדורסל האירופאים ואוהדיהם אינם היחידים שמתקשים ללמוד את שמות המשפחה המסובכים של שחקני הכדורסל הליטאים; זו גם משימה לא קטנה עבור המאמנים והשחקנים בליגת העל בכדורסל העולמית, ה- NBA. הדרך לליגה זו נחתכה כבר לפני שחזור העצמאות שלנו על ידי שחקני הכדורסל סאראנס מרצ'וליוניס וארווידס סבוניס. כיום אנו רואים בהם אגדות ספורט.
